רפואת עיניים אופטיקה
 

מבנה העין האנושית - Eye Structure


מאת: ד’‘ר משה מלכין, מומחה למחלות וניתוחי עיניים, מנהל רפואי Eyes.co.il

העין דומה לכדור בקוטר של כ-22 מ"מ, שבחזיתו כעין כיפה שקופה - הקרנית. העין נמצאת בתוך מבנה גרמי (עשוי עצם) בצורת פירמידה שכובה, שבסיסה החלול בחזית ארובת העין. את כדור העין עוטפת שכבה שומנית המשמשת להגנה ובלימת זעזועים. העין מחוברת ישירות למוח באמצעות עצב הראייה, המעביר מסרים עצביים של נתוני ראייה, העושים את כל הדרך עד לאונה העורפית של המוח, שם נעשה עיבוד הנתונים ותרגומם לחוויה ראייתית. מחוץ לעין נמצאים שרירים חיצוניים שתפקידם להזיז את העיניים לכל הכיוונים, ובמצב תקין, הם מתואמים בתנועתם עם אלו של העין השנייה, על מנת להעניק ראייה סטריאוסקופית (תלת ממדית) ולמנוע ראייה כפולה.

             מבנה העין האנושית

עפעפיים - Eyelids     
קפלי עור הנמצאים לפני העין ומכילים שרירים וסחוס. מצידם הפנימי, מצופים ריר לח (לחמית) המאפשר להם להחליק על החלק הקדמי של העין - הקרנית, ולפזר בצורה הומוגנית את דוק הדמעות. תפקיד העפעפיים להגן על העין ולדאוג ללחותה, לסייע במניעת התייבשותה של הקרנית, להחשיך בזמן שינה ולהרחיק גופים זרים. בשולי העפעפיים נמצאים עשרות נקבים של מוצא בלוטות חלב המפרישות חומר שומני שקוף שמכסה את דוק הדמעות ומונע התאיידותו. מהחלק הקדמי של שולי העפעף צומחות הריסים. השריר הטבעתי (אורביקולריס( המצוי מתחת לעור העפעף, תפקידו לכווץ ולעצום את העין. השריר מרים העפעף, כשמו כן הוא, תפקידו לגרום להרמת העפעף ופקיחת העיניים. בתנאים מסוימים או בגיל מבוגר, שריר זה נחלש ואז נגרמת צניחת עפעפיים, והעין נראית קטנה יותר וסגורה בחלקה.

דרכי ניקוז הדמעות - Lacrimal Drainage System     
קיימת הפרשה של דמעות בעין שתפקידן לשמור על לחותה. אותה כמות של דמעות צריכה להתנקז ולצאת על מנת לשמור על מאזן חילוף חומרים וניקיון הנוזל. הדמעות מתנקזות החוצה אל חלל האף דרך מערכת צינורות. בכל עפעף בחלקו הקרוב לאף, ישנו נקב דמעות בקוטר ראש סיכה המהווה פתח לתעלת דמעות. תעלת הדמעות של העפעף העליון והתחתון, נפגשות אל תוך שק הדמעות הנמצא בגומה של עצם באזור שורש האף, שק הדמעות אוסף את הדמעות ומעבירן ע"י צינורות לחלל האף, שם הן מטפטפות באיטיות בכמות זעירה ולא מורגשת. במצבים פתולוגיים של חסימה של אחד מקטעי המערכת, נגרמת דמעת - עודף דמעות היכולות לזלוג מהעין ללא בכי.

לחמית - Conjunctiva     
קרום רירי המצפה את החלק הקדמי החשוף של העין למעט הקרנית, וכן את הפנים האחוריות של העפעפיים. הלחמית עשירה בכלי דם ובבלוטות קטנות רבות המפרישות נוזל שקוף המהווה את עיקרו של דוק הדמעות. כשקיים גירוי בעין כגון גוף זר או דלקת, כלי הדם העדינים של הלחמית מתנפחים ונותנים גוון אדמדם הגורמים "לעין אדומה".

מסך הדמעות - Tear Film     
מהווה שכבה נוזלית שתפקידה להרטיב את העין ובכך לשמור עליה מהתייבשות. בנוסף, מכילה חומרים ואנזימים שתפקידם להגן על העין. מסך הדמעות המצפה את הלחמית ואת הקרנית, בנוי מ-3 רבדים: הפנימי - חלבוני צמוד לקרנית, המרכזי (המהווה כ-90% מהמסך) מכיל מים, והחיצוני - שומני המונע התאיידות. מצמוץ העפעפיים (עפעוף) מפזר בצורה הומוגנית את מסך הדמעות. במצבים של חוסר באחד מהרכיבים נגרם יובש המתבטא בצריבה, רגישות, אדמימות ובתחושת גוף זר בעיניים.

קרנית - Cornea     
בעלת מבנה דמוי כיפה שקופה. ממוקמת בקדמת העין, כעין חלון חזיתי או מכסה שקוף של שעון. כאשר מביטים על העין לא ניתן להבחין בה בגלל שקיפותה המושלמת והעדר החזרי אור. במבט מהצד, בפרופיל, ניתן להבחין בה לעתים בעזרת פנס. מבחינה אופטית, הקרנית מהווה עדשה בעלת כוח שבירה רב של קרני האור (לא להתבלבל עם עדשת העין הנמצאת מאחורי האישון). תפקיד הקרנית להעביר את קרני האור החיצוניות הנשלחות מהאובייקט בו אנו מתבוננים אל תוך העין. קרני האור חודרות דרך הקרנית ועוברות על ידה שבירה אופטית (התכנסות) כתחנה ראשונה בדרך להתמקדותן ברשתית. מכאן החשיבות הרבה להיותה שקופה וללא פגם.
הקרנית בנויה מ-5 שכבות, כשהחיצונית היא שכבת תאי אפיתל המצופה במסך הדמעות. הפנימית ביותר הפונה לתוך העין, הינה שכבת תאי אנדותל המכילים בין השאר מעין משאבה כימית שתפקידה לסלק מים עודפים מהקרנית, על מנת לשמור על יובש יחסי בתוכה – תנאי להישארותה שקופה. במצבים פתולוגיים, כאשר משאבה זו נמצאת במצב של אי ספיקה, או כששכבת תאי האנדותל נפגעת (למשל לאחר ניתוחים שהסתבכו), תכולת המים בקרנית עולה ונגרמת בצקת הגורמת לעכירותה ולטשטוש הראייה. מעצם היותה של הקרנית רכיב אופטי משמעותי של העין, הרי כל שינוי בצורתה או בעוביה, משליך על מידת וצורת שבירת קרני האור החולפות בעדה (כוח תשבורת – רפרקציה). על עובדה זאת מתבססות השיטות הניתוחיות השונות של תיקוני ליקויי ראייה (תיקוני לייזר להסרת משקפיים למשל).

קשתית - Iris     
הרקמה המעניקה את הצבע האופייני לעין (עין כחולה, חומה וכו'), ממוקמת מאחורי הקרנית ולפני העדשה הטבעית של העין. הקשתית מהווה מעין דיאפרגמה, אלומה למעבר קרני האור, במרכזה חור - האישון. הקשתית מכילה בנוסף לפיגמנט שרירים: רדיאלי וטבעתי האחראים על כיווץ והרחבת האישון.

פוביאה - Fovea     
שקערורית קטנטנה הממוקמת באמצע המקולה- מרכז הראייה של הרשתית והעין. כל גודלה-כראש סיכה, אך חשיבותה עצומה, באשר היא מקנה את חדות הראייה המקסימלית לעין. איזור זה הוא הצפוף ביותר בחישני הראייה והאור, ובאם נפגע - כושר הראייה יורד פלאים ומתקבל כתם מטושטש במרכז שדה הראייה.

גוף העטרה -Ciliary Body     
נמצא בין הקשתית לדמית, כחלק מהשכבה האמצעית של העין. עדשת העין מוחזקת במקומה באמצעות קורים (זונולות), המקיפים אותה 360 מעלות, ונעגנים לגוף העטרה. בהיותו גוף שרירי בצורת טבעת, הוא שולט על האקומודציה - אותו תהליך האחראי על התמקדות הראייה לקרוב ולרחוק המתרחש באמצעות שינוי קמירות העדשה. בנוסף, גוף העטרה מצופה בשכבת תאים היוצרים ומפרישים נוזל צלול-אקוואוס או מי-לשכה, הממלאים את חלל העין הקדמי.

וריד ועורק מרכזי של הרשתית     
כלי דם אלה מגיעים מכלי הדם של המוח ונכנסים לעין דרך ראש עצב הראייה. משם הם מתפרשים על פני כל הרשתית. תפקיד העורק להזין את הרשתית - השכבה הפנימית של העין, האחראית על קליטת האור והראייה. תפקיד הוריד, לנקז את הדם "המשומש" מהרשתית. כלי הדם ברשתית הינם היחידים בגוף שניתן לצפות בהם במערומיהם,ע"י בדיקת רופא עיניים, הנקראת בדיקת קרקעית (העין) או פונדוס. מצבם משקף את מצב כלי הדם בגוף בכלל ושינוי בהם, אופייני במחלות כמו יתר לחץ דם, סוכרת או טרשת (סקלרוזה).

שרירים חיצוניים של העין     
לעין שישה שרירים חיצוניים האחראים לתנועתה לכל הכיוונים. השרירים של שתי העיניים מתואמים ביניהם בתנועות, כמו צמד שוורים החורשים את השדה. במקרה של אי התאמה נוצרת פזילה. במקרה שהפזילה לא מתרחשת בילדות, כמו למשל במקרה של שיתוק שריר חיצוני של העין,עשויה להיגרם ראייה כפולה.
שרירי העין החיצוניים הם:
שריר ישר עליון
שריר ישר תחתון
שריר ישר פנימי
שריר ישר צדדי
שריר אלכסוני עליון
שריר אלכסוני תחתון.
במקרים של ניתוחי פזילה, מקצרים או מרפים שרירים אלו.

דמית - Choroid     
זוהי השכבה הספוגית האמצעית של דופן העין. היא נמצאת בין השכבה החיצונית-לובן, לבין השכבה הפנימית - הרשתית. שמה נקבע, מהיותה עשירה בכלי דם. תפקידה להזין ולספק חמצן לשכבות הרשתית המכילות את חישני הראייה (פוטו רצפטורים), ואת פיגמנט הראייה.

אישון - Pupil     
חלל שחור המהווה למעשה את החור במרכז הקשתית. תפקידו דומה לצמצם במצלמה. דרך האישון עוברות קרני האור הנכנסות לעין מבעד לקרנית. קוטרו המשתנה של האישון בהתאם למצבי התאורה, קובע את כמות האור שתכנס לעין ותגיע לרשתית. כאשר התאורה בסביבה חזקה (למשל בחוף הים, בשמש) האישון יתכווץ. בחשיכה האישון מתרחב על מנת לאפשר למקסימום קרני אור לחדור לעין, ובכך לשפר את הראייה בתנאי תאורה נמוכים. כיווץ האישון נעשה ע"י כיווץ השריר הטבעתי של הקשתית והרחבתו ע"י כיווץ השריר הרדיאלי של הקשתית.

העדשה הטבעית של העין - Crystalline Lens     
עדשת העין נמצאת מאחורי האישון. פניה הקדמיים והאחוריים קמורות וקוטרה כ-10 מ"מ. העדשה עשויה מרקמה אלסטית שקופה, ותפקידה דומה לתפקיד העדשה במצלמה. קרני האור הנכנסות לעין דרך הקרנית (שם הן עוברות שבירה אופטית ראשונה), חולפות דרך מפתח האישון וחוצות את העדשה. כאן הן עוברות שבירה אופטית נוספת על מנת להתמקד לאחר מכן על הרשתית. העדשה אחוזה בקו המשלה של ה-360 מעלות, ע"י מיתרים דקיקים וגמישים המחברים אותה אל גוף העטרה המכיל את השרירים הציליאריים. כשהעין מביטה למרחק, השרירים רפויים והעדשה פחוסה. הסתכלות על אובייקט קרוב (צג מחשב, ספר וכו'), גורם לשרירים להתכווץ ולהפעיל את מנגנון האקומודציה, כלומר, יכולת העדשה להתמקד למרחקים
שונים, מהקרוב ביותר אל הרחוק, ובכך לאפשר ראייה תקינה לכל מרחק. בזמן התכווצות השריר הציליארי הטבעתי, נגרמת הרפיה של מיתרי העדשה, וזו עקב גמישותה, הופכת לקמורה יותר (המרחק בין פניה הקדמיות לאחוריות גדל). לאחר גיל 40 לערך, מתחילה העדשה לאבד בהדרגה מגמישותה, ולכן גם מכושרה "להתביית" ולראות בבירור עצמים קטנים מקרוב (אותיות קטנות למשל), כך שבגיל 44 בממוצע, קיים הצורך למשקפי קריאה שמספרם ילך ויגדל עם השנים.
על מנת שהעדשה תמלא את תפקידה כראוי, היא חייבת לשמור על שקיפותה. תהליכים ומצבים שונים עשויים לגרום לה להתעכר ובכך להוביל לפגיעה בראייה. המצב הנפוץ ביותר - קטרקט.
 
הגוף הזגוגי - Vitreous Body     
חומר שקוף הומוגני דמוי ג'ל, הממלא את חלל העין ומחובר לרשתית בנקודות מסוימות. במצבים מסוימים עובר הגוף הזגוגי שינויים ומתכווץ, בעיקר אצל קצרי ראייה ומבוגרים. בתהליך זה, החומר השקוף עובר שינויים ומופיעים בו חללי מים, סיבים ועכירויות בגודל ראש סיכה. מצב זה גורם לכך שאותה העין תראה כעין נקודות שחורות, "זבובים", קורי עכביש וכו'. במצבים מסוימים, התכווצות הגוף הזגוגי (זגוגית) גורמת למשיכה של הרשתית בנקודות בה הוא מחובר אליה. תופעה זו יכולה לגרום לראיית הבזקי אור ובמקרים נדירים יותר עלולים להוביל לקרע ברשתית ולהיפרדותה.
 
רשתית - Retina     
את רשתית העין אפשר לדמות לפילם במצלמה. זוהי השכבה הפנימית של העין המרפדת מבפנים את חלל העין. הרשתית מורכבת מ-10 שכבות תאים וסיבי עצב, והיא מכילה את קולטני הראייה (פוטורצפטורים) שתפקידם לקלוט את קרני האור שמגיעים מחוץ לעין ועוברים דרך הקרנית, האישון, העדשה והגוף הזגוגי, עד להתמקדותם לבסוף על גבי הרשתית. אנרגיית האור עוברת תהליך כימי בקולטנים אלו, ומתורגמת לדחפים עצביים שעוברים דרך תאים וסיבי עצב המתלכדים ליצירת עצב הראייה, המעביר את המסרים העצביים של הראייה למוח. הרשתית עשירה בכלי דם המזינים אותה. כלי דם אלו, הם היחידים בגוף שניתן לראות אותם במערומיהם דרך האישון. בדיקה זו נקראת פונדוס (בדיקת קרקעית העין(, והיא מבוצעת בעזרת מכשיר הנקרא אופטלמוסקופ או בעזרת מנורת סדק (Slit lamp) של רופא העיניים. לבדיקה זו חשיבות גדולה במצבים של מחלות כגון יתר לחץ דם וסוכרת העלולות לגרום לפגיעה בכלי הדם בגוף. הצצה אל הרשתית עשויה לעזור באומדן הנזק במידה וקיים, והערכת חומרת המחלה. לכן, במקרים רבים רופא המשפחה או הרופא הפנימי, שולחים את הפציינט לבדיקת קרקעית העין אצל רופא העיניים. על מנת לדייק בבדיקה זו, יש לבצע הרחבת אישונים, דבר המקנה אפשרות הצצה קלה יותר לנבכי העין. השינויים בכלי הדם של הרשתית יכולים להתבטא בשינוי קוטרם, בהופעת דימומים ודליפת תפליטים של נוזל הדם דרך כתלי
הדם החולים אל תוך הרשתית. במרכז הרשתית נמצא הכתם הצהוב (Macula), שבו מרוכזות בצפיפות קולטני הראייה. אזור זה מהווה את מרכז הראייה, והוא אחראי על הראייה החדה וראיית צבעים. הרשתית מחוץ למקולה אחראית על ראייה היקפית וראייה בחשיכה. אצל אנשים הסובלים מקוצר ראייה בינוני או גבוה, חלים שינויים ניווניים ברשתית שהינה דקה ופריכה יותר. במקרים נדירים יותר עלולים להיווצר חורים או קרעים ברשתית ההיקפית (במקום זה היא דקה יותר), העלולים לגרום להיפרדות הרשתית. אצל קשישים יכולים להיגרם שינויים ניווניים של מרכז הרשתית (מקולה(, הגורמים לירידה משמעותית בראייה ללא תקנה
- ניוון המקולה הקשור לגיל -AMD .
 
לובן העין, סקלרה - Sclera     
מהווה את המעטפת החיצונית הלבנה והקשיחה של גלגל העין. הסקלרה עוטפת את כל העין ומגיעה עד הקרנית, שם היא נעצרת. תפקידה להגן על תכולת העין ועל השכבות הפנימיות יותר. מבחינה אופטית עליה להיות אטומה לאור, על מנת שלא לאפשר לקרני האור החודרות לעין מבעד הקרנית והאישון ל"פעפע" החוצה. עובדה זו תורמת להגדלת איכות הראייה והקונטרסט בדומה לקופסת המצלמה.
 
זונולות - Zonula    
אלו סיבים (קורים) עדינים המקיפים את העדשה 360 מעלות מסביב, ומחברים אותה לגוף העטרה. תפקידם להחזיק במקום את העדשה ולאפשר לה להתנפח ולהתפחס, ובכך לבצע את פעולת האקומודציה-כיוונון הראייה לקרוב ולרחוק.
 
לשכה קידמית - Anterior Chamber     
מהווה את החלל הקדמי בתוך גלגל העין, שנמצא בין פניה האחוריות של הקרנית-הנמצאת לפנים, לבין האישון והקשתית הנמצאים מאחור. עומק הלשכה הקדמית כ-3 מ"מ, והיא מכילה נוזל צלול, הנקרא מי הלשכה.
 
ראש עצב הראייה (דיסקה)     
כשרופא העיניים בודק את קרקעית העין ע"י מכשיר הנקרא אופטלמוסקופ, נראה בחלק מסוים של הרשתית איזור עגול ורדרד, בקוטר של 1.5 מ"מ. איזור זה נקרא דיסקה או פיטמה, בשל צורתו העגולה והבולטת. מבחינה מבנית, הוא מהווה את ראש עצב הראייה. במקום זה, נאספים סיבי העצב של הרשתית (כמליון ומאתיים אלף במספר), הנושאים את אינפורמציית הראייה שנקלטה ע"י חיישני הראייה (פוטורצפטורים) שברשתית ובונים ביחד את עצב הראייה הנושא ומעביר את המידע לקליפת המוח(אונה עורפית(. במקום זה, מתבצע עיבוד הנתונים ותרגום המידע לתמונה. איזור זה שברשתית, הינו היחיד בגוף האדם שבו ניתן לראות עצב. היות ועצב הראייה קשור ישירות למוח, הרי במקרים מסוימים של עליית לחץ במוח(לת"ג-לחץ תוך גולגלתי),כמו למשל במקרה של גידול מוחי הלוחץ על תעלות נוזל המוח או על עצב הראייה, תתנפח הדיסקה (פפילאדמה) ותופיע עם מראה אופייני המוכר לרופא העיניים. זוהי הסיבה מדוע במקרים מסוימים של כאב ראש למשל, עשוי רופא העיניים להיות הראשון לאבחן המצאות גידול, או תהליך תחלואי אחר במוח.
 
עצב הראייה - Optic Nerve     
מתחיל בקיר האחורי של העין וחודר דרך ארובת העין אל תוך המוח. עצב הראייה מנקז אליו את סיבי העצבים שתחילתם ברשתית. הוא מכיל כמיליון ומאתיים אלף סיבי עצב, המעבירים דחפים ומסרים עצביים של הראייה. אלו ממשיכים אח"כ בתוך הגולגולת במסילת הראייה של המוח עד תחנתם הסופית באונה העורפית (החלק האחורי ביותר של המוח), שם נמצא מרכז הראייה ושם גם מתבצע עיבוד הנתונים ויצירת התמונה. גם במקרה זה (בדומה לכלי הדם ברשתית), ניתן לראות בבדיקת קרקעית העין את ראש עצב הראייה - המקום היחיד בגוף האדם שבו ניתן לראות עצב חשוף. היות ועצב הראייה מהווה חלק בלתי נפרד ממערכת העצבית המרכזית ומהמוח, ומקושר אליהם ולמעטפותיהם ולחלליהם השונים באופן אנטומי הדוק, הרי במקרים של עלייה בלחץ נוזל המוח (לת"ג - לחץ תוך גולגלתי), לחץ זה משליך על עצב הראייה וגורם להתנפחותו (פפילאדמה). תוצאה זו יכולה לגרום לתהליכים פתולוגיים במוח, כולל גידולים, ומתבטאת במקרים רבים בכאבי ראש עזים. זאת הסיבה מדוע במסגרת בירור הסיבות לכאבי ראש, שולח רופא המשפחה את הפציינט לרופא עיניים. במסגרת בדיקת העיניים מבוצעת בדיקת הקרקעית. במידה ומדובר בעלייה בלחץ התוך גולגלתי, במקרים רבים יראה רופא העיניים נפיחות של ראש עצב הראייה. בשלב זה, תהיה סלולה הדרך לאבחון, שלעתים יכול למנוע סיבוכים עד כדי הצלת חיים.

 


 

אודות |  | פרסום |    | שימוש באתר |    | יועץ רפואי - ד"ר משה מלכין |
All rights reserved © כל הזכויות שמורות לנקודת מבט